וודקה ולחם, הוצאת
כנרת, זמורה-ביתן, 2010
"אפילו חברת חשמל נותנת אזהרה אחרונה לפני ניתוק, כותבת מה צריך לעשות כדי לחבר מחדש, והיא? שום דבר. חתיכת נייר טואלט עם המילה שמוק לא השאירה."
"את כל הביצים האלה חירבנו תרנגולות, פיכס, לנגוע במה שיצא להן מהתחת"?
מירה מגן,
ילידת 1950 בכפר סבא, היא סופרת ישראלית עטורת פרסים, ביניהם פרס ראש הממשלה
לסופרים עבריים לשנת 2005. את דרכה החלה כמורה ובהמשך כאחות בבית החולים הדסה עין
כרם, אך אהבתה לכתיבה הובילה אותה לשינוי מקצועי. מגן פרצה לתודעה הספרותית עם
ספרה הראשון "כפתורים רכוסים היטב" (1994), ומאז פרסמה רומנים וסיפורים
קצרים המאופיינים בריאליזם לירי, שפה עשירה ורגישות אנושית עמוקה.
וודקה ולחם הוא
ספרה השביעי
כתיבתה של
מגן עוסקת לעיתים קרובות במתח שבין עולמות דתיים לחילוניים, ובנושאים כמו אימהות,
זהות נשית, מיניות, והתמודדות עם כאב ומצוקה. ספריה תורגמו לשפות רבות, והיא נחשבת
לאחת הקולות הבולטים בספרות הישראלית העכשווית
הספר "וודקה ולחם" מאת מירה מגן הוא רומן
רגיש ומלא חמלה על אנשים באמצע החיים, שמוצאים את עצמם בצומת דרכים. גיבורת הסיפור, עמיה, אקדמאית שבעבר החזיקה
במשרה בכירה בבנק, נשואה לעורך דין מצליח ואם לילד בן חמש, מחליטה לשנות כיוון.
לאחר שבעלה עוזב לאילת כדי "לחפש משמעות", היא עוברת למושב, לוקחת על
עצמה את ניהול המכולת של הוריה המנוחים, ומתחילה חיים חדשים, פשוטים יותר – אך מלאים
תהפוכות.
במהלך
הסיפור נכנסים לחייה דמויות מגוונות: נערה חסרת בית, זקן נרגן, עובד ערבי ותיק,
ובעל חיים בשם וודקה. כל אחת מהדמויות הללו חושפת צדדים שונים בעמיה ובחיים עצמם –
מורכבים, כואבים, אך גם מלאי יופי. מגן מצליחה להפוך את היומיומי והפשוט למרגש
ונוגע ללב, דרך שפה פיוטית, דיאלוגים חכמים, ותיאורים שמזכירים כמעט שירה.
זהו סיפור
על פרידה, חיפוש שורשים, קשרים אנושיים, והיכולת להתחיל מחדש – גם כשנדמה שהכול
כבר מאחוריך.
המשמעות האמיתית של שם הספר
"וודקה ולחם" מתבררת רק בסופו. הגיבורה, עמיה, קוראת לכלב שהיא מקבלת
בשם וודקה, אבל השם הזה הוא רק הסוואה למשמעותם האמיתית של הדברים בעולמם של
גיבוריה של מירה מגן - דברים הנעים בין הארצי לבין השמיימי, בין הבסיסי לבין
המפואר, בין הפשוט לבין המתוחכם ובין המים והלחם לבין הוודקה והלחם.
המלה וודקה נגזרת מהמלה הרוסית מים,
והמים והלחם הם הבסיס לקיום האנושי. לא במקרה בוחרת מירה מגן לצרף את הלחם לנגזרת
של המלה מים ולא למים כפשוטם: הספר כולו עוסק ברווח שבין הקיום הבסיסי לבין מה
שמעבר לו, ומגן עושה זאת עם דמויות בשר ודם ובעלילה דקה ונבונה שיש בה תפניות
פסיכולוגיות והיא חפה מדרמטיזציה מיותרת.
עמיה, כלכלנית
וגדעון בעלה, עורך דין מצליח הם הורים לנדב בן ה-5, בני שלושים ומשהו שנראה שיש
להם לכאורה את הכל: קריירות מפוארות, מנעמי חיים שהכסף יכול לקנותם ובכלל, הם
מבוצרים עמוק בין חומות הבורגנות.
אחרי שאביה, ניצול שואה, נפטר – עמיה מחליטה לעזוב את עבודתה בבנק ולעבור לנהל את
המכולת הקטנה והמתפוררת שהשאיר אחריו. זהו רגע שמסמן שינוי גדול בחייה. במקביל, גם
בעלה גדעון עובר טלטלה – הוא עוזב את עבודתו כעורך דין ויורד לאילת כדי לעבוד
בחוות דגים. בתחילת הסיפור, עמיה שוכרת בית ישן במושב, וגדעון כבר רחוק ממנה –
פיזית ונפשית.
למרות שזה
נשמע כמו עוד סיפור על משבר אמצע החיים, מירה מגן מציעה מבט אחר: היא בוחנת בכנות
דרכים שונות לחיות את החיים, ומציגה לא רק את עולמם הפנימי של הגיבורים הראשיים,
אלא גם את הדמויות שסביבם. במקום להתמקד רק במחשבות עמוקות, היא מראה את הדמויות
דרך המעשים שלהן – וכך יוצרת סיפור עשיר, מורכב ומלא רגש.
עמיה שוכרת
בית ישן במושב מאדם מבוגר בשם אדון לוי, אדם בודד ומריר. לשכנותה מגיעה לפתע אישה
בשם רבקה שיינבך, שמכנה את עצמה "מדונה סולז'ניצין" (אלכסנדר סולז'ניצין
היה סופר והיסטוריון רוסי, זוכה פרס נובל לספרות, שחשף לעולם את זוועות מחנות
העבודה הסובייטיים (הגולג) דרך יצירותיו ) – שם מוזר ומצחיק. היא שיכורה, גונבת
כסף, אבל מחזירה אותו בדרכים משונות – למשל, על ידי הבאת בעלי חיים שונים לבית של
עמיה: כלב בשם וודקה, ארנב, ציפורים, אפרוחים וחתולה. למרות ההתנהגות המוזרה שלה,
נרקמת בין השתיים חברות אמיתית, שמבוססת על קבלה והבנה הדדית.
במקביל,
הסיפור עוקב אחרי גדעון, בעלה של עמיה, שעזב את עבודתו כעורך דין מצליח ובחר בחיים
פשוטים באילת. מירה מגן בוחנת דרך סיפורו את האפשרות לחיים אחרים – לא מתוך בחירה
חופשית, אלא מתוך אילוץ כואב. זה מה שמונע מהסיפור להפוך למוסרני.
בסופו של
דבר, עמיה בוחרת להישאר במושב, מוסרת את ניהול המכולת למדונה, ומתחילה לעבד את
הגינה שלה – וגם את זו של אדון לוי. הגינות מסמלות את הדרך שלה להתמודד עם הכאוס
בחייה ולמצוא משמעות חדשה. הסיפור משלב בין רעיונות חילוניים של עבודה ויצירה לבין
פתיחות לאמונה – כמו ההחלטה לשלוח את בנה לבית ספר דתי. כך נוצר סיפור על חיפוש
אחר סדר ומשמעות בעולם מורכב, שבו הקודש והחול שזורים זה בזה.
בסיכומו של דבר,
זהו ספר איטי, מעט דחוס, עם המון דימויים ושפה עשירה. מעט איטי, לחובבי הז'אנר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה